נעים להכיר,

שמי עליזה משה נשואה לד"ר ינון משה אמא לשישה. מורה ליוגה ברוח הקבלה ומטפלת רב תחומית, מנחה סדנאות ומלמדת בסטודיו בוטיק בבית גמליאל, כותבת על החוויה ביוגה ובקבלה, ובעיקר תלמידה בדרך היוגה והקבלה.

מאמינה ביוגה בכל מאודי ורואה בה דרך לפתיחת מרחב קשוב ועדין, מחזק מאזן ומיצב. חבורת המתרגלות והמתרגלים שמחליטים לקחת חלק בתרגול היוגה שנעשה כראוי בהתמדה לאורך זמן יוצרת קהילה מיוחדת ותומכת. זה לא מוגזם אם אומר שהיוגה שינתה את חיי. היציאה שלי לקורס מורים ליוגה היתה כמעט אקראית, חיפשתי מורה שתלמד אותי קצת יותר לעומק את הפילוסופיה של היוגה בנוסף לקורסים באוניברסיטה. הפגישה שלי עם ציפי נגב היתה אירוע מכונן, אולי בגלגול הקודם היא היתה אמא שלי או הכהנת הגדולה בכפר. בכל אופן הרבה מעבר ליוגה למדתי מהו חסד ריפוי ורוך מהי הוראה מעוררת השראה, וגם איזה עומק ורוחב יכול להיות לידע של אישה אחת מדהימה.בקורס עצמו הרגשתי אחרונת המתרגלות, אמנם הייתי בכושר מצוין כי רצתי והייתי באימונים למרתון, אבל הגמישות והחוזק והמנטליות היו רחוקים ממני, ובכלל זו היתה חברה שונה ממה שהכרתי. הזליגה שלי להוראת היוגה היתה הכי טבעית ומתבקשת והרגשתי שכל מה שעשיתי קודם היה הכנה לדבר האמיתי הזה.

החוויות הרוחניות בעיקר בסופי השיעורים ביוגה הדהדו לי מחשבות ורגשות שליוו אותי בשיעורי הקבלה. אי אז כמעט לפני עשור תחת שרביט הקסם של מורתי היקרה שביקרות ד"ר שפרה אסולין ובלווי נוסף של מורתי הדסה פרומן והמשוררת ד"ר סיון הר שפי והמורה הבינלאומית ד"ר מלילה הלנר אשד ועוד רבים וטובים. כבר קרוב לעשת מידי שבוע יש יום שלם שאני מקדישה ללימוד המרתק, המתסכל, המרומם והעמוק הזה. הדרכים הצטלבו, ואיכשהו אני מוצאת שהמורים הרוחניים הגדולים בשתי המסורות המרובדות והעמוקות הללו דברו על אותם דברים, כל אחד עם עולם המושגים שלו. והמסורות יכולות להיתרם אחת מהשנייה וזה מה שאני מבקשת לעשות בשיעורים בסדנאות ובריטריטים בהנחייתי.